7 מאי 2019
בחלק גדול מהמקרים לאחד מבני הזוג אשר בבעלותו דירה מלפני הנישואין קיימת משכנתא על הדירה, והיא משולמת ע"י בני הזוג יחדיו או אפילו משולמת ע"י אותו צד בלבד.
הצד שבבעלותו הדירה סבור ובטוח שדירה זו היא שלו בלבד. אולם במקרה של סכסוך בין בני הזוג או פרידה, ביהמ"ש יכול להכריע שדירה זו משותפת לשני הצדדים או לחילופין יש להשיב לצד השני את מחצית סכום המשכנתא אשר שולמה משך השנים, ואת מחצית סכום השבחת הנכס במידה ונעשתה.
הפסיקה קבעה שדירת מגורים היא "גולת הכותרת" של השיתוף, ולכן ככל שבני הזוג התגוררו שנים רבות בדירה זו, גידלו בה ילדים משותפים, השביחו אותה וערכו בה שיפוצים, שילמו משכנתא במשותף, יש סיכוי גבוה שביהמ"ש יחליט שהדירה משותפת לשני בני הזוג, או לחילופין, על הצד שבבעלותו הדירה לשלם לצד השני מחצית מכלל סכום המשכנתא אשר שולמה משך השנים שהם חיו יחדיו, וכן מחצית מסכום השבחת הנכס או השיפוצים שנערכו בדירה זו.
ולכן, על מנת למנוע מקרים של פניה לבית המשפט והגשת תביעות, יש לפנות לעורך דין מומחה לענייני משפחה הבקיא בכל ההלכות ולהיוועץ עימו. כמו כן, רצוי במקרה שכזה לערוך הסכם ממון הן לפני הנישואין או לאחריהם על מנת להסדיר את ענייני הרכוש בהתאם למה שיקבע על ידי בני הזוג ובהתאם לרצונותיהם.
הסכם ממון על דירה בירושה או מתנה
חוק יחסי ממון קובע שדירה שהתקבלה בירושה או במתנה הן לפני הנישואין והן לאחריה, שייכת לצד שקיבל אותה בלבד.
במהלך חיי הנישואין בני זוג מקבלים מהוריהם או ממשפחתם ירושות או מתנות. למרות הקבוע בחוק יחסי ממון, במספר רב של מקרים שהתגלע סכסוך בין בני הזוג, קבע ביהמ"ש כי הירושה או המתנה שהקבלה לאחד מבני הזוג שייכת אף לצד השני וזאת מהטעם שהצד אשר קיבל את הירושה או המתנה שיתף בה את הצד השני, כך למשל, הצדדים התגוררו באותה דירה, גידלו בה ילדים והשביחו אותה, או לחילופין השכירו את הדירה וכספי השכירות הופקדו בחשבון המשותף של בני הזוג ושימשו את משק הבית המשותף.
עוד יתכן, שדירה שהתקבלה בירושה או במתנה, נמכרה ע"י הצד שקיבל אותה, ובכספי תמורתה רכשו דירה אחרת גדולה יותר, ובגלל שנלקחה משכנתא היה צורך לרשום את הדירה על שם שני בני הזוג. לימים, בעת משבר או פרידה אין כל עקבות לדירה שקיבל אותו צד בירושה או במתנה.
מאחר ומקרים רבים כדוגמת המקרים הנ"ל מגיעים לביהמ"ש, יש חשיבות מירבית לערוך הסכם ממון ע"י עורך דין מומחה בתחום דיני המשפחה.
מתנה שהתקבלה ע"י הוריהם של בני הזוג לשני בני הזוג, בדרך כלל נחשבת למתנה משותפת במיוחד אם העבירו כסף לחשבונם המשותף, או רכשו עבורם מכונית או דירה ורשמו אותן על שם שניהם וכו'. מאד חשוב להבהיר עניינים אלו בהסכם שיערך ע"י שני בני הזוג, אף באמצע חיי הנישואין, על מנת להסדיר את ענייני הרכוש ולמנוע בעתיד תביעות אפשריות.
לאחרונה הגיעו אלי בני זוג אשר נשואים כ – 10 שנים ולהם 2 ילדים. הבעל קיבל במתנה מהוריו דירה במסגרת חלוקת רכושם בעודם בחיים. מאחר והדירה הנ"ל שווייה היה גבוה יותר ממה שקיבלו אחיו, האב ביקש לערוך איזון רכושי בין כל הנכסים כך שכל אחד יקבל בסופו של יום את אותו השווי.
הבעל, לקח משכנתא יחד עם האשה ושילמו לאח אחר את ההפרש בין הנכסים. המשכנתא שולמה בחיים המשותפים. הצדדים פנו אלי בבקשה לערוך הסכם ממון שהדירה הנ"ל שייכת לשניהם בחלקים שווים במקרה של פרידה או פטירה חלילה וזאת למרות שהיא רשומה על שם צד אחד, ולמרות שרק הבעל קיבל אותה במתנה במסגרת ירושה עתידית.
הצדדים חתמו על הסכם ממון ואף אישרו אותו בבית המשפט. במקרה שכזה, לא קיים יותר מתח בחיי הנישואין והאשה הרגישה שקיבלה את המגיע לה.
זה מקרה קלאסי מדוע כדאי ורצוי לערוך הסכם ממון אף לאחר הנישואין ולאחר מספר שנות שיתוף.
הסכם ממון לאחר נישואין
בחלק גדול של המקרים, בני זוג רבים לא חתמו על הסכם ממון טרום הנישואין מסיבות רבות, בין אם מהטעם שלא היה לו נעים, ובין אם החשש שהחתונה תתבטל אם ידרוש זאת מהצד שכנגד , ולאחר הנישואין, עקב מחלוקות כאלו ואחרות, או עקב לחץ כלשהו מההורים או מכל גורם אחר, הם "נזכרים" לפתע לדרוש לחתום על הסכם ממון.
במידה והצדדים מסכימים ביניהם, אזי עליהם לערוך הסכם שכזה המסדיר את כל ענייני הרכוש ביניהם, ומה יעלה בגורל הרכוש במקרה של פרידה או גירושין ולפנות לביהמ"ש או לביה"ד על מנת לאשר זאת לפי חוק יחסי ממון. חוק יחסי ממון בין בני זוג דורש מבני הזוג להתייצב בביהמ"ש ולאשר הסכם שכזה, או כל תיקון אשר ייערך בו.
כל שינוי שייעשה בהסכם לאחר אישורו חייב להיחתם ע"י 2 הצדדים ולקבל אישור של ביהמ"ש, אחרת אין לשינוי כל תוקף.
ההבדל בין הסכם ממון להסכם גירושין
רבים מהזוגות העומדים להינשא, מביאים עמם רכוש השייך להם עוד מלפני הנישואין. אמנם חוק יחסי ממון בין בני זוג קובע, שרכוש שהביא עמו אחד מבני הזוג לפני הנישואין שייך לו בלבד ולא יחולק. בפועל ובמציאות זה לא תמיד כך.
במספר רב של מקרים, הורים של אחד מבני הזוג, רוכשים עבור בנם או בתם דירה לפני הנישואין ורושמים את הדירה בטאבו על שם שניהם בחלקים שווים. לימים בעת משבר או פרידה, דירה זו תחולק בין שני בני הזוג גם אם צד כלשהו לא תרם מאומה לרכישת הדירה. במקרה שכזה, חובה היום לערוך הסכם ממון על הדירה, אלא אם כן ההורים רוצים לתת במתנה את מחצית הדירה לצד השני.
מקרה אחר הוא, כאשר אחד מבני הזוג מביא עמו דירה הרשומה על שמו בלבד והשייכת לו לפני הנישואין. למרות שחוק יחסי ממון קובע שרכוש אשר שייך למי מבני הזוג טרם הנישואין לא יחולק, הפסיקה קבעה אחרת במספר גדול של מקרים, שדירת המגורים בה חיו הצדדים וגידלו בה את ילדיהם, או השביחו אותה במהלך הנישואין וערכו בה שיפוצים, או ששילמו משכנתא במשותף, דירה זו תהיה שייכת לשני הצדדים ותחולק ביניהם.
גם במקרה של מכירת הדירה הנ"ל ורכישת דירה חלופית גדולה יותר אשר תשמש למגורי המשפחה, יש לערוך הסכם ממון, לאשרו בביהמ"ש ולציין את החלק היחסי של כל אחד מבני הזוג, במידה ומעוניינים בכך כדי למנוע תביעות משפטיות בעתיד.
לכן, על מנת למנוע מחלוקות בעתיד, ועם כל אי הנעימות, במקרה שמי מהצדדים מביא עמו דירה השייכת לו מפני הנישואין, רצוי להיוועץ עם עו"ד הבקיא בתחום דיני המשפחה.
עוד מאמרים בנושא:
לייעוץ ראשוני עם תרצה נוה השאירו פרטים:
